בתום ימי הקורונה, כאשר הסערה תשכך, אנשים יחזרו לחבק ולהתלונן על הפקקים ועל התור במסעדה האהובה עליהם. ביום שאחרי מחר, כשהמגפה תחלוף מן הזיכרון הקצר, יתרחשו כאן וכנראה בכל העולם משברים נוספים, אישיים יותר — סערות אשר ירעידו את עולמם של זוגות ומשפחות.
הקורונה כזרז של מצוקה זוגית
הסגר הארוך, הבידוד החברתי, הפאוזה על שגרת החיים, לחצים כלכליים, פגיעה אנושה בהכנסה ולעיתים באגו, שהות אינטנסיבית מדי עם התא המשפחתי, מצוקה רגשית של הילדים — והזוגיות, שגם כך אולי לא הייתה בשיאה, מקבלת תזכורת של 24/7 על החוסר: חוסר בסבלנות, חוסר באהבה, חוסר בתקשורת ולעיתים גם מחסור בהבנה וחמלה. החוסר הזה מוביל אנשים רבים לרצות לקום וללכת.
בימים האחרונים אני מקבל לא מעט פניות מגברים ונשים המעוניינים לעשות את הצעד הראשון אל עבר פרידה. ״יודע מה הדבר הראשון שאני עושה אחרי שכל הסיוט של הקורונה נגמר? אני רץ לרבנות... הייתי צריך לעשות את זה כבר מזמן!״. השיחות הללו לעולם אינן פשוטות — פרידה היא הליך מורכב וכואב בכל עת, קל וחומר בשילוב המשבר שהביאה המגפה.
לא למהר ״לשבור את הכלים״
לרוב הפונים אני מציע לקחת את התקופה המאתגרת ופשוט להתכונן ליום שאחרי. המציאות אינה מאפשרת ״לשבור את הכלים״ — לא ברמה הרגשית ולא ברמה החוקית. ההגבלות אינן מאפשרות מעבר דירה, המצב הכלכלי אינו ברור, והילדים ממילא נמצאים במצוקה. כיום אין יתרון למי שמחליט ראשון לקום ולהתגרש — אין דרך ליישם זאת, ומבחינה אסטרטגית כל פעולה שינקוט לא תעניק לו יתרון.
מאחר שבתי הדין עובדים במתכונת מצומצמת ואין הליכים משפטיים למעט סעדים דחופים, חשוב לייצר בבית דווקא עכשיו אווירה של שיח: לשים את הדברים על השולחן, לדבר ולתקשר, להסביר את המצוקה, לייצר אמפתיה הדדית והרבה כנות. הכנות הזו תמנע מהצדדים לפעול באופן פוגעני גם ביום שאחרי.
גם אם בוחרים בגירושין — אז באחריות
תקשורת טובה, כבוד הדדי ושיח חומל ייצרו קרקע פורייה להסכם גירושין הדדי ומכבד. אך אין זה אומר שצריך להחליט לבד על תנאי ההסכם, לזרוק מספרים באוויר ולחלק את המשאבים והמשמורת ללא ליווי מקצועי — לכל החלטה משמעות קריטית להמשך החיים. ליווי של עו״ד מגשר במשפחה, הבקיא בניואנסים של דיני משפחה ובעל כלים פרקטיים מעולם הגישור, יסייע לגיבוש הסכם השומר על האינטרסים המהותיים של כל צד, מתוך אמון, כבוד והדדיות.